• Lidor Perez

כשהם לא אוהבים

פוסט שני, אי-הצלחה

אבל לא כי החיים רצופים בכאלה רק כי בסה״כ הוא עזר לי לשרטט את גבולות המקום באופן כזה או אחר ולא ממקום מתנשא פשוט גבולות צריכים להיות לפחות בנישת חינוך.


לפני מספר חודשים פנתה אליי מנהלת תיכון בעיר יחד עם הרכזת הפדגוגית, בית הספר ואני בדיאלוג יצירה ותהליכים מוצלחים כבר כמה שנים טובות, קבענו להיפגש והיא הראתה לי בגאווה בניין חדש ש״צריך לקבל אופי״.


לבתי ספר יש נטיה לרצות מסרים ברורים על הקיר, גם אם הם לא באותיות. ישנו קושי לחשוב על העברת מסרים בדרך שהיא לא פרונטלית ולפנים, לשמחתי זה לא אחד מבתי-הספר שדורשים משפטים ברורים על הקיר ומוכנים ללכת למקום אחר... מה שנקרא זורמים.

אחרי שסיירנו יחד התחלתי לבחון את התנועה בקומות (בלאי), התאורה (נראות), צבעוניות המרחב (עומס ויזואלי), גילאי הדיירים (רמת תוכן ויזואלי) ועוד...

הבריף הפדגוגי היה ״חדשני/אחר, אבל מקומי עם ניחוח רב-תרבותי שלא יתיישן מהר...״ כמובן זה הכי קל.



נזרקו לאויר כל מיני רעיונות, כמו צילומי ענק של חוף הים וכאלה... במהלך השיחה הצעתי שנתמקד יותר במסר הפדגוגי ופחות בעיצוב, זה לא תמיד פשוט להחזיר את השיח ולמנוע מהם להינעל על מה שהם מדמיינים.


בינתיים עברו חגי תשרי וסגר שני (ימי קורנה העליזים) והתחלנו את הפרויקט באיחור, הוא יש לי בראש והתחילו סקיצות כלליות אבל לעבוד ממוקד לא יצא לי, אז לקחתי את כל הפרמטרים וניסיתי לפצח מה נכון יהיה במרחבים, לא מדובר בכרזות אלה בעיצוב לקירות 3 מטר גובה, 5-6 מטר רוחב.


כל פרויקט מתחיל בקריאת תוכן רב, במקרה הזה מחובר למרחבים ציבוריים וחיבור לאנשים או יוצרים מקומיים.

זרמתי על שוק הכרמל, אבל התמונות המלוקקות של פירות ותקריבים על תבלינים לא דיברו אליי, ואז מצאתי צילום של השוק בשעות בוקר מוקדמות, כמי שגר תקופה בסמיכות לכרמל, יש בו משהו שקט לפני סערת הקונים שמגיעה לקניות, הוא לא מסודר ומתוכנן, אבל הרבה פחות מלוכלך ממה שחושבים. בניגוד לשווקים רבים הוא לא מתוכנון וצמח במרכז העיר כמעט מעצמו על רחובותיו הצדדיים, הצמידות לכרם התימנים לא מיקרית, היא חלק מאופי השוק ואופי השכונה, סוחרים.

דברים נוספים ומאפיינים מהכרם הם צלילי מוזיקה ושירה, וכך מצאתי את עצמי משלב את השוק עם יוצרת מהחשובות ופורצת דרך בדרכה שלה, אהובה עוזרי.

אין כאן קונפליקט גדול ברמה הגיאוגרפית, אהובה עוזרי גדלה וחיה בכרם, שוק הכרמל היה עורק חיים עבור השכונה והקהילה.

המסר בעיניי הוא ש״עורק החיים של אחד יכול להיות סימטה מלוכלכת של אחר, עורק החיים של קהילה שלמה יכול להיטפס כמלוכלך וחסר חן עבור רבים, ועבור אחרים קסום ומלא צבע.

שירה של אחת יכולה להיות משמעותית עבור אחד ובלתי נסבלת לאחר, אנחנו חיים בעולם של פערים ודיסוננס אבל אנחנו משתלבים וניזונים אחד מהשני.


מהנקודה הזו חיפשתי קונפליקט בולט יותר והגעתי לכיכר התרבות (הבימה) על היותה מצוחצחת לבנה ומהונדסת בצורה בלתי נסבלת (לדעתי) והצבתי את משפחת שבתי לפני הפסל התרוממות של קדישמן, חורצים לשון על רקע תיאטרון הבימה והיכל התרבות על הסמליות שלהם.

אומנם סאלח שבתי נכתב ובויים על-ידי אפריים קישון אבל נתפס כוולגרי ונמוך ומשוחק בצורה רעה, עדיין היה מועמד אוסקר... וזכה בשני פרסי גלובוס הזהב.

היה לי ברור שיהיה קושי לבלוע את הקונספט הזה, אבל מתוך מחשבה ששווה לי האתגר שלחתי בכול זאת.

נפגשנו בזום, וכמו שחשבתי ״...תראה זה לא בשבילנו זה מורכב מידי...״ מצאתי את זה מנחם :)

0 תגובות

2020 אף פעם לא אהבנו אותך...

בניגוד לנוהג הרגיל של להציב מטרות לשנה החדשה, אני אומר קפצי לי, אני לא צריך להוכיח כלום... זו את שצריכה. 2020 הייתה שנה הזויה ברמות אחרות, בסימנים אפשר היה להבחין עוד ב-2019 ובכול זאת הייתה תקווה קלוש

© | לידור פרץ מעצב גרפי | Lidor Perez Graphic design   תל אביב, ישראל | 050-9777-397 | lidorperez@gmail.com

Artboard%209%20copy%203_2x_edited.png
  • Instagram
  • Spotify
  • Ello
  • LinkedIn